היומיים האחרונים בפיליפינים עברו בתחושת התרפקות על כל דבר ותחושת הכבדות של פרידה מלאה אותי. הבלגן המאורגן, מאכלי הרחוב, החום האנושי, השווקים, המחירים, האותנטיות – פתאום הכל נדמה שהיה טוב יותר ממה שהיה באמת. סיום פרק. הילדים חשו הקלה, אני שמחתי בשבילם אבל הרגשתי אחרת. היציאה למסע עבורי הייתה הרצון לגעת בעולמות הלא מוכרים, לחוות את השונה, עוד לא נמאס לי, רציתי עוד שהות בעולם ה״אחר״. נראה לי שבודקת הדרכונים בשדה התעופה הרגישה ואמרה שהם ישמחו לראות אותנו שוב בקרוב. אולי.
סינגפור וסידני היו רק תחנות ביניים אבל נהנינו מהן מאוד.
סינגפור
מייד ביציאה מהמטוס לשדה התעופה הנחשב לטוב בעולם, היה ברור שחוקי המשחק השתנו. לאחר כל כך הרבה חודשים של בערך, חוסר וודאות, גם וגם הגענו לממלכת האפשר, המסודרת, המדוייקת בקפדנות הנושקת לנוקשות ולכל שאלה יש תמיד תשובה טובה.
סינגפור נדמתה לנו כמו לונה פארק עצום שהמנהלים שלו חושבים כל הזמן כיצד להיטיב עם הבאים בשעריו, מעין חניכה מצטיינת בקורס שלא מפסיקה להתאמץ. יש כל כך הרבה דוגמאות – הניקיון המופתי (באמת ללא בדלי סיגריות וגרפיטי, בדקתי), היעילות של אמצעי התחבורה, הפסטיבלים ברחובות, מופעי האור והקול, הבטיחות המוקפדת, שלטי ההכוונה שלא מאפשרים שום פתח לבילבול – אולי מתאמצת מדי.
נחתנו ביום שישי בשדה התעופה Changi ומשם לקחנו מונית לצ׳יינה טאון ששם השתכנו ב Capsule Pod Boutique Hostel – גסטהאוס חביב, מאוד נקי עם המון נהלים שצריך לזכור ובמחיר שיכל להספיק למלון ממש מפואר בויאטנם. הנחנו את התיקים ויצאנו מיד לארוחת שישי המסורתית בבית חב״ד. מבט אחד במבנה המפואר הזה שמעוטר במגן דויד שתמיד מצליח לרגש אותנו, היה ברור שמדובר במקום שנותן שירות לקהילה המקומית ולאנשי העסקים ושקהל היעד אינו תרמילאים כמונו – מזל שהצלחנו לחלץ מהמזוודות בגדים סבירים (עם סנדלי שורש, מה לעשות). נהנינו מאוד לבקר שם ולפגוש יהודים מכל העולם.
בחמשת הימים שהיו לנו, הצלחנו לראות את המיטב שיש לעיר – מדינה הזו להציע, הרבה מאוד בזכות ההמלצות שקבלנו משי שמתגורר כאן.
התחלנו בסיור מודרך ובחינם ברובע הסיני דרך האתר https://www.monsterdaytours.com עם המדריך המצוין Bas שבאמצעות הסיור ברחובות, הצליח לספר לנו גם על הפלא הצעיר הזה שנקרא סינגפור – על תהליך ההקמה מכפר דייגים שנראה שמתחיל תמיד במהגרים על אנייה, החלוקה האתנית המוקפדת בין הודים – מלזים – סינים, על מועדוני האופיום שהיו נהוגים כאן בעבר ואינם, על הדיור הציבורי שהם מאוד גאים בו, על החיסכון במים, החשיבה לטווח רחוק, על המיסוי הנמוך, על התמריצים שהמדינה מקנה למי שמתגורר קרוב להוריו ועוד. הכל היה נכון. אבל שום מילה לא סופרה על המלקות, על העברת השילטון מאב לבן, על כך שמבחן חורץ את גורל הילדים בגיל 12, על התחושה שהאח הגדול יודע הכל אודותיך, על היעדר הפנסיה ויוקר המחייה. את הסיפורים במלואם צריך ללמוד לבד ולשמוע מנהג המונית או מהמוכר בדוכן.
הגענו עם הסיור למתחם שוק מקורה שבקומת הקרקע שלו ה Wet Market מוכרים צפרדעים חיות (ואז הורגים אותם לעיני הקונים) וגם בשר תנינים. בקומה העליונה שפע של דוכני אוכל, מומלץ מאוד לנסות את ה Popiah – רול צמחוני שמלא בשפע מתקתק ואת המסעדה שזכתה בכוכב מישליין (אותה פספסנו). בכלל, אפשר לאכול בסינגפור אוכל מעולה, גם במחיר 8 דולר סינגפורי ב Hawkers שבהם דוכנים אסיאתיים רבים ועם פיקוח הדוק על התברואה (שלטי A או B שמוצבים בכל דוכן מעידים על רמת ניקיון טובה מאוד או טובה. ברמה C כבר סוגרים את המקום). מתחם שכזה שאהבנו במיוחד היה Lau Pa Sat ועצרנו בו בדרכנו הביתה בצ׳ינה טאון.
למחרת הצטרפנו לסיור נוסף עם אותו המדריך ב Little India שהיה פחות מוצלח עבורנו – מראה ״כמו בהודו״ למי שביקר בהודו באמת, זה פשוט לא עובד. הילדים לא ממש הצליחו להתרשם מחנויות הבדים, דוכני התכשיטים והמקדשים הסינתטיים. במיוחד שאת ההמולה, הריחות והצפיפות – סינגפור לעולם לא תצליח לייבא. הנחמה המרכזית של כולנו היה מתחם האוכל Teka Center שם הרגשנו בבית, הטעמים והצבעים והשמות היו מוכרים ואפילו חלק מהסינגפורים ממוצא הודי עדיין אוכלים עם הידיים.
ב Kampong Glam מה שנקרא הרחוב הערבי כבר טיילנו לבד אבל גם שם הסיבוב ברחובות, הצריח של המסגד והאווירה בכלל הזכירו יותר תפאורה מאגדת אלף לילה ולילה מאשר רחוב מזרח תיכוני – מוסלמי. מסעדת Zam Zam הייתה מצוינת.
הסיור במתחם המרינה הוא כמובן תחנת חובה – התחלנו ב Gardens By The Bay הנעים, כולל הסיור בכיפות הפרחים והיערות – הכל היה כל כך יפה ומדויק שמזל שלפרחים היה ריח שהעיד שזה גם אמיתי. מתחם המזרקות הסמוך היה חוויה מרעננת לילדים בחום הכבד, שמחתי לראות אותם מקפצים בחופשיות עם תחתונים. נשארנו למופע האורקולי ב 19:45 (יש גם שעה אחרי) ומשם הספקנו לחצות לצד השני למרינה ולצפות במופע אורקולי נוסף בשעה 21:00. המרינה היא הסמל של סינגפור (עם חותם ישראלי ויהודי מובהק) ובה טיילת עם כסאות נוח הצופים לנוף העירוני, מתחמי לונה פארק יקרים, קניון מפואר ואת הבריכה המפורסמת שנדמה שתלויה בין שמים וארץ שיכולנו לחוות אם היינו אורחי המלון Marina Bay Sands (מכיון שלא, רק הצצנו מהבר הסמוך).
האי סנטוסה – אי השעשועים העמוס באטרקציות. הגענו אליו ברכבל ומכל האפשרויות בחרנו בפארק המים Adventure Cove Waterpark וגם שם, כמו בסינגפור, מאמינים ב״לפנק, לפנק״ במחשבה על הצלילים, המראות, הסדר, האסתטיקה ואפילו מסוע מיוחד כמו בשדה התעופה שהוביל אותנו עם האבוב למעלה למגלשה במקום לסחוב על הגב במדרגות כמו בכל מקום נורמלי. לאחר שסיימנו שם, שוב סיור במתחם המסעדות והממתקים ושוב מופע אורקולי שהיה המיוחד מכולם.
יום אחר הקדשנו לגן החיות של סינגפור – המקום מטופח, החיות נראות משוחררות יחסית ומטופלות היטב (מלבד דב הקוטב שנראה אומלל). במקום גם סדרה של מופעים חביבים שלכולם מסר סביבתי מתחנחן. היה נחמד אבל זכה ליותר מחמאות ממה שחשבנו שהגיע לו.
את היום האחרון בילינו ברח׳ אורצ׳רד האלגנטי שיכול להתמודד בהצלחה מרובה מול רחובות מפורסמים ממנו בבירות האירופאיות. שיירה בלתי נגמרת של חנויות ומסעדות, מותגי יוקרה ומותגים עממיים, ריחות בישום מעודנים מעורבבים בניחוח מסעדות המזרח ומאפיות מהמערב – חוויה מרנינה לאוהבי הז׳אנר (אני בגלגול אחר). הפעם לפחות קנינו קצת ציוד חורפי לקראת המעבר לניו זילנד.
בערב הלפני אחרון השארנו את הילדים לבד במלון (עד כדי כך חשנו בטוח) ויצאנו יחד עם שי לחוות את חיי הלילה השוקקים בבר עם תצפית מעולה ובמתחם ה Clarke Quay. בשעה 1:00 כבר הרוב נסגר.
אין ספק שסינגפור היא תמונת המראה הכי הפוכה לכל הכאוס שחווינו בתשעת החודשים האחרונים ואם משלבים בטיול גם ניסיון להבין מה מניע אותה וכיצד היא הגיעה עד הלום – היא אפילו עוד יותר מרתקת. ובעיקר, סינגפור מוכיחה שאפשר אחרת בזכות מנהיגות וחזון – תסתכלו עליה ועל שכנותיה.
סידני
שוב השכמה ב 3:00 (אני ויתרתי על השינה בכלל), נסיעה לשדה, המראה, נחיתה בסידני לאחר 8 שעות, נסיעה במונית שעלתה כמו שבוע בגסטהאוס במזרח והגענו ל Lane Cove לביתם של אייב ושרה, זוג יהודים מקסים שמשכיר לישראלים את יחידת הדיור שבחצר שלהם – מייד הרגשנו בבית.
היינו כל כך עייפים ובקושי רב עשינו קניות לארוחת ערב קלה. התעוררנו רק למחרת בצהריים.
עמדו לרשותנו בסך הכל 72 שעות שאפשרה לנו ויזת המעבר ולכן דילגנו בין האתרים המרכזיים – חוף הגולשים בונדי ביץ׳ כולל ארוחת ערב בבית חב״ד המקומי, שוטטות בשוק סוף שבוע ברובע העתיק The Rocks, תצפית על בית האופרה והגשר המפורסם, טיול בגנים הבוטניים הסמוכים והליכה למתחם ה Daring Harbour השוקק ובין אלו פגישה קצרה עם דיויד ואורטל ומשפחתם המקסימה שגם הם בטיול שחרור.
עברנו יותר מדי איים, מדינות, זמנים ותרבויות בשבוע החולף, הזכיר את הקצב של החופשות שלנו פעם.
שמחים מאוד על המעבר לניו זילנד לתקופה ממושכת מכל הסיבות שבעולם.
חג אביבי ושמח.
הסיפור של משפחת בנגלס - שרעבי בטיול ״אחרי צבא״ בעולם 
איזה כיף לקרוא אתכם !!
אהבתיאהבתי
מקסים
אהבתיאהבתי
מקסים💜💜💜
אהבתיאהבתי