הקסם של הפיליפינים – מנילה והאי Palawan

הקסם של הפיליפינים – מנילה והאי Palawan

כשנחתנו בשדה התעופה במנילה היה ברור מיד שיש משהו אחר באוויר – האנשים נחמדים, מאירי פנים, בעלי כוונות טובות. כל כך הרבה דוגמאות שנקרו בדרכינו – השוטר בשדה התעופה שממש יצא מגידרו לאתר את מונית ה Grab שהזמנו, פקיד הקבלה שניקה חדר במיוחד בשבילנו כדי שנוכל לנוח לאחר לילה ללא שינה (או יותר מדויק – להתעלף מעייפות) עד שהחדר שלנו יהיה מוכן, האנשים שמחייכים אלינו סתם ללא סיבה ברחוב. לאחר ויאטנם הקשוחה לעיתים ומרוחקת – השינוי היה מבורך.

unnamed (16)
בשדה התעופה, לאחר יממה ללא שינה

דבר נוסף ומפתיע היה שממש הבינו אותנו – כולם מדברים אנגלית. האינסטינקט שלנו מאסיה הרגיל אותנו לדבר לאט ולשלב הרבה מאוד תנועות ידיים להמחשה אבל לפתע הבנו שזה פשוט לא נדרש, הדובר שמולי מדבר אנגלית יותר טוב ממני. איזו הקלה. האנגלית היא שפה רשמית בפיליפינים והילדים מתחילים ללמוד אותה כבר בגן. כמה פשוט ולמה רק פה.

די מהר ניתן להבין מה הותירו אימפריות העבר ששלטו כאן – כנסיות רבות שמעידות על הדת השולטת מעידן הספרדים, צורת השלטון /השפה / קניונים / והמון המון ג׳אנק פוד – מורשת העידן האמריקאי במדינה. אפילו שם המדינה מקורו ביורש העצר הספרדי פליפה.

לאט לאט נגלתה אלינו המדינה הקסומה הזו ועם כל רגע שחלף, רצינו להכיר עוד.

מנילה

מנילה שוכנת במרכז האי לוזון (Luzon), האי הגדול בפיליפינים. למרות חיבתנו לערים גדולות, מנילה לא הותירה רושם מיוחד. יכול להיות שכמהנו כבר למרחבים פתוחים וצבעים אחרים. מדובר בעיר צפופה, מעורבבת בחדש וישן, מגוון המבורגר / פיצות מוגזם, קניוני ענק מפוארים (שהותירו אותי מצטערת שהם לא נדחקו לסוף הטיול) ופקק אינסופי ומתמשך בכבישים. לנו במלון קטן ונעים שמנוהל ע״י משפחה מקסימה Makati Riverside Inn – שם גם התוודעתי לשיטת הכביסה בפיליפינים – צחצוח הבגדים במברשת מיוחדת ורק אז כיבוס במכונת כביסה. התרשמתי עמוקות – אני כל פעם מופתעת עד כמה העניין הזה מרכזי עבורי. המלון שוכן סמוך לשדרת Makati המפורסמת בשלל קניונים ומסעדות – עובדה שדי הטביעה חותם על אופי השהות שלנו במנילה.

מעבר לכך, ביקרנו בשוק שברובע הסיני, בעיר העתיקה "אינטראמורוס" ובפארק ריזאל שנקרא על שם הגיבור הלאומי הפיליפיני. לצערי לא הרחקנו לכת להרי הגעש או טרסות אורז, תחושת השובע של כולנו.

unnamed (3)unnamed (5)

ושוב, לאחר יומיים וחצי, השכמה ב 2:40 לפנות בוקר, קצת פחות משלוש שעות לאחר שנרדמנו, טיסה ל Puerto Princesa ומשדה התעופה וואן לאל נידו. נסיעה של כ 5.5 שעות – ברקע מוזיקת שנות השמונים הקיטשית והמעוררת נשכחות, כפרים פרוסים בצדדים, ג׳ונגל פראי, הילדים עייפים מאוד וישנים עליי עד שנגלה לנו הכחול /ירוק הזה של הים ועורר צהלות שמחה. באמצע הדרך נעצר הואן ע״י שוטר מאוד מרשים ששאל ממש ברצינות האם יש ברשותנו – מנגו (???).  עכשיו אני בטוחה שאנחנו בדרך לגן עדן. הצלחנו ממש להינות מהדרך הזו שרבים הזהירו מפניה.

אל נידו

אל נידו היא ״לב העניינים״ באחד האיים המתוירים בפיליפינים – האי Palawan. מעין שילוב שעדין נמצא בראשיתו בין אילת הישראלית לקוסמוי שבתאילנד – רעש, בלגן, מסעדות צפופות, מוזיקה, צעירים וצעירות. אל נידו גם יקרה הרבה יותר ממה שהורגלנו באסיה עד כה (ועדיין בפרופורציה, לילה בריזורט מפנק יהיה זול יותר מלילה באכסניית אנ״א מצפה רמון).

מיד כשהגענו זכינו למפגש מרגש וחיבוק עם משפחת פרל שאותם פגשנו באנאפורנה ומאז נוצר חיבור מופלא בין המבוגרים ובין הילדים. לפני 4 חודשים קבענו להיפגש מבלי שידענו שזה בכלל יהיה אפשרי. השהות איתם בשבוע הקרוב עשתה טוב לכולנו.

unnamed (7)

לנו בבית חב״ד שממוקם ממש במרכז עם מרפסת שבה ניתן לצפות על המפרץ הכחול ולחוש ברוח הנעימה. צוות הצעירים שמנהל את המקום יצא מגידרו לתת לנו הרגשה ביתית כולל ארוחה אחת לפחות מדי יום עם טעם של בית – שניצל / סלט /שקשוקה והרבה מאוד טחינה.

מחלון החדר

גולת הכותרת באל נידו היא ה Island Hopping במגוון מסלולים. אנחנו בחרנו לעשות את ה Tour עם Iven – סוג של מונופול בקרב הישראלים. בדיקה קצרה העלתה ש AB יהיה הכי מתאים לנו להרכב המשפחתי (C דורש שחייה מאומצת כנגד הזרם ו D טוענים שהוא פחות יפה). וכך, שייטנו לנו בסירה מיוחדת עם כנפיים בצדדים בין לגונות נסתרות, עוצרים באיים חלומיים, נכנסים לפריים של צילומי הישרדות דרום אפריקה, משנרקלים ושטים בקיאק, חולפים על פני אי ההליקופטר (שלדעתנו דמה יותר לגמל שוכב). אני עצרתי את נשימתי כשיואב החליט שהוא יכול לשחות ולשנרקל ללא שום עזרה בלב ים אבל נאלצתי להסכים (עוקבת אחריו מלמעלה). כשאלה בקשה את אותו הדבר הבהרתי לה (ולאסף) שהיא תצטרך להמתין ובינתיים לשים את חליפת ההצלה. בקייאקים כבר אפשרנו לשניהם לשוט לבדם בתוך הלגונה. כל היום זורם באווירת מסיבה (חפלה) ישראלית עם שירים שאלה בעיקר הכירה. בשלב מסוים לקראת החשיכה, תפס פיקוד על הרפרטואר ישראלי מבוגר יותר וזכינו בכמה רגעי נחת. בסיכום היה יום מאוד מוצלח ומגוון וממש ממש מתיש. הילדים העניקו לו ציון גבוה במיוחד – אני חושבת שבזכות רגעי העצמאות שהם חוו בשילוב עם העולם התת ימי שנגלה אליהם.

IMG_7085

IMG_7228

unnamed (20).jpg1

החוף של אל נידו יפה אך לא מתאים כל כך לשחייה ולכן נדדנו בטרייסיקל (אופנוע ססגוני שהורכב עליו באילתור מעין חצי רכב) לחופים אחרים – Las Cabanas Beach המיוחד עם השקיעות הורודות / אדומות, Lio Beach הפראי יותר שנשלט ע״י כמה ריזורטים שהוקמו במקום אבל עדין מאפשר חוויה שקטה ועוצמתית אל מול כל הטבע הבתולי. בערבים אכלנו היטב במסעדות הדגים או הפיצה או הפלאפל מקנחים בשייק בחנות הפינתית ולא מבינים מדוע האוכל בפיליפינים זכה לשם כל כך רע.

unnamed (33)
הטרייסקל

unnamed (15)

את ארוחת ליל שישי חגגנו כמובן בבית חב״ד – חצי בחושך בשל עוד הפסקת חשמל, אך היה שפע אור בלב.

לאחר 6 ימים הבנו שהגיעה העת להמשיך הלאה. שוב ואן, 4 שעות נסיעה. עצירה אחת לדחיפה של הרכב בעליה והגענו.

פורט ברטון

אהבתי את כפר הדייגים הזה מהרגע הראשון שנכנסנו בשעריו למרות הגשם הקל שקידם את פנינו. מקום קטן, דרכים לא סלולות, חוף עם עם חול רך במרחק הליכה מאוד קצר מכל מקום, מסעדות משובחות. לאחר כמה דקות היה ברור שנוותר על בירת פאלוואן – פוארטו פרינססה (ועל פלא עולם אחד), רצינו לשהות כאן. מתקפת יתושים שמעולם לא חווינו כמותה מדי ערב היתה הדבר היחידי שהעיב על הקסם.

unnamed (18)

אפשר להבין עוד מהי פורט ברטון על פי השאלות שצריך לשאול לפני ההחלטה על מקום הלינה – כמה שעות ביום יש חשמל, האם יש מים חמים (זרם אין בנמצא), האם יש מאוורר, האם יש כילה יעילה. בחרנו ב Hashtag שהיה אומנם עם תנאים בסיסיים אך נקי ונעים וסיפק תשובה חיובית לכל השאלות. בעלי הגסט האוס המקסימים gerlieובעלה Roy Ballesteros עשו הכל בכדי שנרגיש בבית.

סיגלנו לעצמנו סדר יום קבוע – יקיצה טבעית, ארוחת בוקר שאסף הכין במטבחון המשותף או ארוחה במסעדה, שיעורי בית, הליכה לחוף, פגישה עם משפחת פרל ובהמשך עם משפחת חפר בתוך המים, בניית מנהרות בחול כשקר מדי במים, צפייה בצבעי הסגול / ורוד של השקיעה, ארוחת ערב באחת המסעדות, חזרה לגסטהאוס ולמחרת חוזר חלילה. נראה שכולם חיו בשלום עם השיגרה הזו אך אצלי התחילו עקצוצים קלים שצצים כשאני לא חשה ש״עושים משהו״. אז עשינו.

unnamed (25)

unnamed (29)

unnamed (27)

ראשון היה ה Tour בסירה קטנה יותר והפעם עם אדוארד החייכן שגם הוא בקונצנזוס בקרב הישראלים ובצדק. שוב דילוג בין האיים הבתוליים, רוחצים במים הצלולים – ירוקים, שנירקול בלב ים צופים מלמעלה בשוניות ובאלמוגים ובכוכבי הים והשיא – ליווי אישי של צב ים שפגשנו בדרך (אנחנו ועוד רבים אחרים).

DCIM100GOPROGOPR5181.
DCIM100GOPROGOPR5181.
DCIM100GOPROGOPR5030.
DCIM100GOPROGOPR5030.

כמה ימים לאחר מכן הלכנו ברגל בשביל שנסלל בג׳ונגל ל White Beach. באחד החופים המבודדים שבדרך, אסף והילדים מצאו את השיטה לפיצוח קוקוסים גם ללא מצ׳טה וגילינו שקוקוס שמפצחים לבד הוא הרבה יותר טעים. מתישהו החל לרדת גשם זלעפות וכולנו נרטבנו עד העצמות. מדהים לגלות שוב עד כמה התפאורה, ההקשר וההרגל הם שמכתיבים את ההתייחסות שלנו ולא הסיטואציה – כמעט שלא הבחנו בגשם, פשוט המשכנו ללכת (מניחה שהתגובה הייתה שונה אילו היינו בדרך לבית ספר). בחוף פגשתי חבורת צעירים, אחת מהן, פלור, היא ארגנטינאית שמטיילת כבר 3.5 שנים. היא לא רוצה להפסיק לטייל וממש לא נמאס לה, למרות כל האיתותים מהבית ומהסובבים שמסבירים לה שהיא צריכה כבר להיכנס לתלם כמו כולם. כשנפרדנו, אמרתי לה שאני יכולה מאוד להבין אותה ואיחלתי לה (ואולי קצת גם לעצמי) שיהיה לה את האומץ ללכת עם הלב שלה, למרות הכל. הגשם שוב ירד, ליתר ביטחון הפעם חזרנו הביתה בסירה.

unnamed (11)

unnamed (19)

ביום אחר הלכנו יואב, אלה ואני ל Pamuayan Falls ובדרך פגשנו חזירים, תרנגולות, דוכני קוקוס ואפילו צב אחד על השביל. לאחר שעה וחצי של הליכה בחום היה ממש נעים לקפוץ לבריכה הקרה לרגלי המפל. פנינה קטנה שהייתה לשמחתנו ממש לא עמוסה במטיילים.

unnamed (2)

unnamed (1)

את ארוחת השישי בילינו עם משפחת פרל וחפר – כהן ״אצל יוסקה״, כולל חריימה, קוסקוס וחלה בטעם נפלא של בית שיוסקה בעצמו הכין וקידוש. למחרת נפרדנו בדמעות ממשפחת פרל שהמשיכה לבאלי.

unnamed (12)

בארוחת הערב האחרונה בפורט ברטון נפרדנו גם ממשפחת חפר – כהן שבמידה רבה ליוותה אותנו לאורך כל המסע – בחלק מהמקרים במקריות שבוודאי כוונה מלמעלה. ממפגש למפגש נבנה קשר אישי ועמוק מעבר לממד הזמן ותחושת שותפות שזר לא יבין. ושוב התמודדות עם פרידה. עוד ניפגש בארץ.

unnamed (26)

המקומות שאהבנו לאכול בהם – Mabuti במיוחד את השקשוקה הממש ישראלית למרות שהבעלים הוא פולני ו Gacayan המקומית עם מנות הענק במחירים ממש זולים שבה בילינו מדי ערב.

כשאהיה גדולה

הזמן הזה מול חוף הים בשקיעה, הדפים שנופלים מלוח השנה (ניסיון שלנו לשקול הארכת הטיול נפסל על הסף ע״י הילדים), סיפורי החיים של אנשים בדרך, טביעות הרגליים על החול והגישה הפרקטית שלי שגם טיול ארוך לא באמת משנה, מציבים אותי, יחד עם עוד המון בני עשרים ומשהו אחרי צבא עם השאלה – מה אעשה כשאהיה גדולה. שוחחתי עם הרבה צעירים עכשיו ובעבר על ההתלבטויות שלהם ומה חשוב בתהליך הבחירה, אך מאחורי כל ההמלצות (שהאמנתי בהם בכל ליבי), גם אני עוד לא ממש יודעת. הרבה מאוד מחשבות ורעיונות עולים, אני יודעת מה מאוד מעניין אותי, מה בוער בי ומה ממש לא.

unnamed

יש רגעים שבהם אני מודה על התהליך הזה, על ההתלבטות, על חוסר הידיעה המרענן הזה שלא מוכר לי. ויש רגעים שבהם אני רוצה כבר להגיע לחוף (תרתי משמע). אסף, שנמצא באותו הצומת כמוני לא מצליח ממש להבין את הדחף להחליט או לדעת עכשיו. טוב שכך, 2 מבוגרים "תוהים" אחרי צבא באותה המשפחה זה קצת יותר מדי.

אתמול נחתנו ב Cebu ומכאן נמשיך לפחות איים וחופים ממה שתכננו, מתכננים לשהות יותר ולנוע פחות.

תגובה אחת על ״הקסם של הפיליפינים – מנילה והאי Palawan״

  1. יהודית שורץ פברואר 24, 2018 — 7:50 am

    סיגלי מלאה כרימון ומרתקת,
    הזמן והבטן הרגישה שלך יביאו עימם תשובות לגבי עיסוקים עתידיים . תנוח דעתה של ״ גברת פרקטיקה״ , תראי שהכל יבוא על מקומו בצורה הטובה ביותר. המשיכי להנות ולשתף אותנו בכישרונך המופלא..
    נשיקות
    יהודית

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה:
search previous next tag category expand menu location phone mail time cart zoom edit close