וגם, בוקר טוב דרום ויאטנם

אני לא בדיוק יודעת היכן נגמרת צפון ויאטנם ומתחיל הדרום, אך זה הסיפור שלנו בחלק הדרומי יותר של המדינה.

Hoi An

עזבנו את האנוי בטיסה מאוד מוקדמת בבוקר לדאנאנג (מחיר 17$,כמעט כמו סליפר). משם נסיעה במונית להוי אן. הילדים חולמים כבר הרבה מאוד זמן על דירה עם מטבח שבה נוכל לבשל בעצמנו את המאכלים המוכרים מהבית (מאכלי ״עדות״ – חריימה מרוקאי, רורמסבזי פרסי, דבית עיראקי) – אפשר להבין אותם, אנחנו כבר למעלה מחצי שנה אוכלים רק ברחוב או במסעדות והם עומדים בגבורה בכל האתגרים שהאוכל המקומי מציב בפניהם. מייד כשהגענו, אסף ואני יצאנו לתור אחר בית ראוי. לאחר חיפוש קצר הבנו שלפרק הזמן שאנחנו רוצים, לא נמצא את דירת החלומות. החלטנו להשתקע ב The moon homestay villa מקום מואר ונעים במיוחד שמנוהל ע״י מון והאחיין מייקל שנתנו לנו הרגשה נהדרת ותחושה הכי קרובה שהרגשנו ל״בית״ בכל הטיול – אווירה משפחתית משולבת עם שגרה מבורכת שסיגלנו ואפילו בעל בית שלא הולך לישון עד שלא כולם חוזרים הביתה.

30374-20180120182504995

30374-20180121162437167

בהוי אן קיבל אותנו מזג אוויר גשום וקריר (בניגוד לכל טבלאות מזג האוויר), אלה נפלה ומהאופניים ונחבלה ברגל (צברנו יותר מדי ניסיון בבתי חולים במזרח) – כל אלו חייבו אותנו להאט מעט את הקצב ובעיקר אפשרו לנו זרימה נינוחה יותר. חלק ניכר מהזמן הקדשנו למנוחה, שיעורי בית, שוטטות בעיר העתיקה היפה ביום ועוד יותר בלילה (מעין נווה צדק ענקית – אך אפשר להתעמק יותר גם במקומות שמוצעים בתשלום), קניות בשוק המקומי , קפה טוב ומסעדות משובחות (גאנש ההודית, Mix היוונית וכמובן שלל המקומיות שמוכרות את האטריות המיוחדות רק להוי אן ה Cau Lau), שדות אורז ירוקים, טיול לכפר הירקות וחוף הים. בין כל אלו הלכנו גם ל Water puppet show שלא הספקנו בהאנוי.

בתוך המנוחה, יצאנו לטיולים קצרים של יום ב My Son (מקדשים הצ'אמפה), ל Marble Mountain (ההגעה לשם באמצעות אוטובוס המקומי הנוסע לדאנאנג היתה חוויה נחמדה כולל "מנהל" האוטובוס שניסה לגבות מאיתנו מחיר הגבוה פי 5 ממה שלמנו בסוף) ומשם גם המשכנו לדאנאנג העירונית והמתוירת שמציעה את כל מנעמי העיר הגדולה פלוס מופע יריקת האש של הדרקון ב Dragon Bridge שמתקיים בסופי שבוע (הילדים לא הבינו מדוע צריך לחכות עד 21:00 למופע אם הם ראו את זה ביוטיוב. בדיעבד, אפשר היה להסתפק בסרט). בדאנאנג גם גילינו בעזרת שני תיירים מקומיים לשעבר שיש להם רשת שלמה של תחבורה בחינם בתוך העיר שמגיעה לכל מקום. שהות של כמה שעות שם הספיקה לנו ושמחנו לחזור ״הביתה״ להוי אן.

30374-20180121163034308

30374-20180121163142214

Hoi An היא גם ממלכת הסדנאות, אפשר ללמוד כאן כמעט הכל (אהילים, נגינה, יוגה, טקוואנדו, רישום). גם אנחנו בחרנו כמה מהן. סדנת בישול אצל הון המפורסמת בצדק (בפייסבוק huynh Vo) הכוללת קניות בשוק בצוותא ולימוד סודות המטבח והבריאות המקומיים, שיט בנהר, שיט בסירות הקטנות ביער הקוקוס והגעה לבית שלהם בכפר שבו הכל כבר מוכן לבישול. הסדנא מאוד זורמת בסדר ברור – מכינים מנה ואוכלים וחוזר חלילה. המנות שהכנו היו משובחות. מקווה לזכור איך מכינים את ה spring rolls הצמחוניים גם בבית.

30374-20180121163413776

30374-20180121163558120

30374-20180121163624870

סדנת במבוק אצל Taboo Bamboo workshop – איש מיוחד שמתגורר עם משפחתו בבית שכולו במבוק שזה כשלעצמו חוויה למבקר. הפגין סבלנות רבה לילדים ואפשר להם לנסר / לשייף / להדביק. הילדים יצרו מסרק, כוס וספינה שיצטרכו למצוא את מקומם במשלוח הדואר הביתה. אני הלכתי גם לשיעור ריקוד במרכז מקסים ששכן ממש ברחוב שלנו A LUMINARY LIFE (מקום מקצועי מאוד, מדי עבורי…) ואלה התנסתה בצביעת מסיכת נייר בעיר העתיקה. סדנא נוספת שאליה נקלענו במקרה הייתה שיעור אנגלית לויאטנמים בכל הגילאים – התנדבנו לספר על עצמנו ולאחר מכן לתרגל את המשתתפים בשיחה. האמת, הייתי גאה בילדים שהצליחו לנהל שיחת חולין מול קהל ויאטנמי די גדול שאולי ידע אנגלית טוב מהם אך היה להם הרבה פחות ביטחון.

30374-20180121163841745

30374-20180121190827823

בהוי אן קבלנו תזכורת נוספת לפער הדורות. התקשורת הזמינה כל כך השכיחה מליבנו את הציפייה של פעם למכתב שיגיע בדואר. הכל כך כך מהיר ומיידי. פתאום הבנו שהילדים שלנו מעידן הווטס אפ / סקייפ לא יודעים מה זו המעטפה שמעוטרת בקצוות בפסים אדום – כחול ואפילו מה זה בול. קנינו בשוק המון גלויות מעוטרות בנופי ויאטנם והילדים הקדישו יום שלם לכתיבת מכתבים אישיים למי שהם בחרו. עם כל אלו הגענו לסניף הדואר הקרוב ושלחנו אותם לארץ. לא ברור לנו האם הם יגיעו ליעד אבל השיעור של ה״חיים פעם״ היה חשוב. האווירה הנוסטלגית שחשנו אפשרה לנו להפליג בזיכרונות נוספים על ימי הטייפ והקלטת, משחקי הגומי והחבל – מעולם לא חשתי כל כך ״עתיקה״.

30374-20180121164148511

מכל הדברים, אני חושבת שגולת הכותרת האמיתית לכולנו בהוי אן היה המפגש עם משפחות ״כמונו״ שיצאו לטיולים ארוכים עם הילדים – אולי ודודי והילדים עדן ולב, אירית ועינת והילדים עופרי, הדר, אלעד ויואב הקטן. בהמשך גם הצטרפו טל ועמית עם הילדים ארבל וירדן שכבר הכרנו, נוגה וגדי, גליה ועופר – לכולם בין 2-4 ילדים שהתחברו אחד לשני כפי שרק ילדים יודעים. טיילנו ביחד, ישבנו לקפה בנות, יצאנו לטיולים, ארוחות במסעדות ואפילו הכנו ארוחת שבת אמיתית עם בישולים, ריחות של אוכל, קידוש וחידונים – עשינו לעצמנו בית חב״ד. הקושי האמיתי לילדים (ולנו) בכל המפגשים הללו הוא החיבור המאוד מהיר, תחושת השותפות וההבנה המיידית על כל הטוב והרע שמלווה כל מי שיצא למסע שכזה שלאחריו מגיעה גם הפרידה (עד ההצטלבות הבאה בטיול או בישראל).

30374-20180110122743976

30374-20180121165741214

בעודי מבשלת במטבח של מון (ויואב מכין תבשיל שהוא המציא) חשבתי שזו הפעם הראשונה שבישלנו מאז יצאנו לטיול (פעם ראשונה שהיה לנו ממש מטבח). בשבעת החודשים החולפים ״נפרדנו״ גם מהכביסות,שטיפת כלים, הקניות הגדולות. המיומנות היחידה מעבודות הבית שבאמת התפתחה היא אריזת המזוודות.

30374-20180110122231367

השיגרה הייתה טובה לנו – התרגלנו לכל הטקסים הקטנים כמו הרישום לארוחת הבוקר בערב שלפני, ההליכה לשוק הסמוך, השיחות הקטנות עם מון, קפה בעיר, רעש ילדים שאינו רק של ילדים שלנו. בכל פעם דחינו את היציאה מהוי אן בעוד קצת. אחרי שבועיים ויומיים, הגיעה העת להמשיך הלאה. מון הכינה לכבוד הקבוצה הישראלית ארוחת ערב מפוארת ומכל הלב. נפרדנו ממש בדמעות.

30374-20180121164522136

דאלאת

את הכרטיסים לדאלאת קנינו מסוכנות טובה שהיו גם היחידים שהבטיחו וקיימו נסיעה ישירה ללא עצירה בנה טראנג (נקראים בפייסבוק hoi an orioles travel). ההתארגנות הכי טובה לנסיעת לילה היא להגיע גמור מעייפות – כולנו, חוץ מאסף, הצלחנו ממש לישון.

30374-20180121164629261

במבט ראשון, דאלאת הייתה ״מדי״ – יפה מדי, נקייה מדי, האגם מלאכותי מדי, קיטש מדי. התמקמנו בבית מרוחק יחסית שהרגיש מעט כמו לישון בחניון (אך הייתה פיסת גינה לארוחת בוקר) והלכנו מיד לקניון ה Big C שנמצא במרכז ובו ג׳ימבורי, ג׳אנק פוד וסופרמרקט שהיה בו הכל ובעיקר מקרר שלם למוצרי חלב – מעולם לא חשבתי שסופרמרקט ירגש אותי. אלו המקומות היחידים בהם המחירים מסומנים על המוצרים וכך אפשר לדעת כמה באמת עולות קלמנטינות ומשחת שיניים (הרבה יותר זול מהמחיר ל"תייר" שגובים מאיתנו במקומות הלא מסומנים). בעיר עצמה הלכנו ל״בית המשוגע״ (שעבורנו שימש בעיקר כמגרש משחקים לילדים – כייפי וממש לא בטוח) ולשוק המרכזי המעולה שהיה מלא בכל טוב – פירות רעננים, מסעדות שוקקות, ירקות (כולל כאלו שלא ראינו עד כה), בגדים, אוכל וגולת הכותרת מתחם שלם לפירות יבשים לא מסוכרים. אהבתי מאוד גם את חלב הסויה החם שמכרו בדוכנים בשילוב עם עוגות לבחירה.

30374-20180121173633198

30374-2018012116513849530374-20180121165056526

אך לדאלאת מגיעים בעיקר בשביל מה שיש מסביב. אנחנו יצאנו לשני טיולים.

הראשון והבלתי נמנע היה עם חואן שהפך בקרב הישראלים למילה נרדפת לדאלאת. מדובר בסיור עמוס שעובר ב 16 מקומות ביום. במהלך היום הזה למדנו דברים שלא הכרנו קודם ואני לא מתחייבת שהם באמת מדויקים כמו – על המעבר מגידול ירקות לגידול פרחים שמניבים רווחים גדולים לחקלאים, שויאטנם היא מעצמת קפה, על הקפה שמשתבח במערכת העיכול של הסמור ויוצא בצואה וכך הופך למר פחות וליקר פי 100, שחלב אורז מאוד בריא לעור הפנים, איך עושים יין מאורז (מריח כמו וויסקי אבל הרבה יותר זול) ושכדי להפיק משי מגולם מבשלים אותו עם הפרפר. בין כל אלו חואן שזר גם סיפורים על עצמו אבל בגוף שלישי – השיווק הזה מעט הפתיע אותנו ולכן שאלנו המון שאלות על נושאים אחרים. מדובר ביום שהוא מירוץ אך ממצה ומלמד בסך הכל.

30374-20180121165451558

30374-20180121165525651

30374-20180121165814995

לסיור השני התארגנו 3 משפחות ויצאנו לטייל ב Tuyen lam lakeכולל ירידה לפגודה ברכבל בדרך מאוד יפה, מפלי Pongour ובכפר ה"תרנגול" שאהבנו בעיקר בזכות ריח האדמה והירק. הרבה פחות יעדים מהיום שלפני ובכל זאת חזרנו עייפים (ומרוצים).

30374-20180121165934229

30374-20180121170023854

מהטיול עם אחיותיי בויאטנם לפני 15 שנים אני כבר לא זוכרת הרבה. הנופים שכן זכרתי כבר נראים היום אחרת לגמרי. אדם אחד נחרט בראשי מהטיול ההוא וסיפרתי עליו גם הרבה אחרי שחזרנו – טום. טום היה סא״ל לשעבר שנלחם בצבא דרום ויאטנם לצד האמריקאים. כשהמלחמה נגמרה הוא וחבריו חיפשו את דרכם והפכו ל Easy Riders (אופנוענים שמציעים טיולים רכובים באזור). 3 ימים רכבתי אז עם טום על האופנוע ותוך כדי למדתי לחבב ולהעריך אותו מאוד. הייתה בן ידענות גדולה ומסתורין מהול בקצת עצב על הכיוון שהחיים שלו תפסו לאחר המלחמה ודרכו למדתי המון על הצדדים האמיתיים של החיים בויאטנם. בסיוע של חואן שבדק עם הרוכבים הותיקים, הבנתי שטום ה״זקן״ כפי שכינו אותו, כבר לא רוכב והוא פתח guesthouse בשם Tom Guest House Cozy Place. אז הלכנו כל המשפחה לביקור. אשתו שלא הבינה מה אני רוצה, קראה לו מהחדר שבו הם גרים בקומת הקרקע. מייד כשראיתי אותו היה ברור שזה האיש – כך בדיוק זכרתי אותו, פלוס קצת שיער שיבה וקמטים. הוא לא זכר אותי (מה חשבתי לעצמי?). התיישבנו על כסאות הפלסטיק הקטנים לשיחה חברית שבמהלכה נראה שהמרירות ההיא שזכרתי התפוגגה עם השנים יחד עם הפיוס בין הצפון והדרום, שהוא מתפרנס בכבוד ושיש לו כבר 4 נכדים. היה לי נעים ממש המפגש הזה וחשתי שוב את הצביטה הזו של הידיעה שיש אנשים שנכנסו ללב שכבר כנראה לא אפגוש לעולם (ואולי כן, מי האמין שאצליח למצוא אופנוען שפגשתי ברחוב לפני 15 שנים?). אני מניחה שגם לטום נעם מאוד להבין שהוא הצליח להותיר חותם.

30374-20180121171047136

התוכנית להמשך הייתה להגיע להו צ׳י מין סיטי ומשם לסוע לדלתת המקונג. מוקדם בבוקר, קצת לפני שהגיע האוטובוס לאסוף אותנו ובעוד אנחנו מחפשים בית מלון לערב ב Agoda – חשבתי למה בעצם לא ליסוע ישירות לדלתה? בירור קצר העלה שזה אפשרי. רבע שעה של הסברים לבעל המלון שאינו דובר אנגלית והצלחנו לעשות את השינוי. זה המחיר של טיול שמתוכנן תוך כדי הטיול – יש המון פרטים קטנים שמפספסים. כעת נותר לנו יום שלם בדאלאת עד נסיעת הלילה. את רובו בילינו בשוק בבופה המתוק All you can eat שנמצא בקומה העליונה של L’ANGFARM – אכלנו המון גלידות, עוגיות ופירות יבשים מכל הסוגים והשלמנו כל מיני מטלות. הילדים סיכמו – הם יצאו עלינו ״מופסדים״.

30374-20180121171315198

יצאנו לדרך בנסיעת לילה בחברת Futa ליעד הראשון בדלתה Can Tho – העיר הרביעית בגודלה בויאטנם. הגענו לפנות בוקר ובירידה מהאוטובוס חיכה לנו בחיוך יאן.

דלתת המקונג

בהמלצת כמה משפחות, החלטנו שבאזור דלתת המקונג נחרוג ממנהגנו להסתדר לבד ונשכור את שירותיו של מדריך מקצועי. קבלנו המלצה על יאן (בפייסבוק Nguyen Van Giang ), צעיר מקומי שהתגלה כבחור קסם, בעל ידע מאוד רחב שמבוסס על הספרים אך גם על הילדות שלו כבן הכפר. בהתכתבות שלפני המפגש הוא היה אדיב ומאוד יסודי והקפיד לכנות אותי sister כינוי ״כבוד״ לנשים מבוגרות וליווה אותי לכל אורך הטיול. הטיול עם יאן בדלתת המקונג נמשך 3 ימים ובמהלכו ביקרנו במקומות שלרובם כנראה לא היינו מגיעים לבד. זו הייתה תחושה מוזרה שיש לפתע מי שדואג שהדברים יקרו, התרגלנו בקלות.

ביום הראשון חצינו את המקונג לכיוון הכפרים בעבר השני ונדמה שבמעבר זה חצינו במנהרת הזמן 50 שנה אחורה. ביקרנו בחוות דגים שמגדלות דגיגונים קטנים שהופכים ל 100 טון דגים, האכלנוSneak fish וגם Cat fish, הילדים ניסו לדוג בחכה מאולתרת (הנשים המקומיות צחקו על הניסיונות שלנו ללכוד דג עד שעומר הצליח), התוודענו ל Star Apple הטעים שאושר כעת לייבוא לארה"ב וגולת הכותרת ארוחת ערב טעימה במיוחד בבית מקומי בכפר שבו למדנו גם על הכנת פנקייקים מקומיים מהמומחית שמכינה זאת לכל החתונות באזור. חזרנו ברגל בחושך מוחלט לכיוון הסירה, שטים בחזרה לצד השני של המקונג.

30374-20180121172949292

ביום השני השכמה ממש מוקדמת לשייט בסירה מקומית לכיוון השווקים הצפים (Cai Rang, Phong Dien) שבניגוד למקבילו התאילנדי היה אותנטי באמת. בשוק הראשון מכרו בעיקר בסיטונות ירקות ופירות, השוק השני מכר גם ליחידים. ביניהם מכרו לכולם כריכים, אבטיחים ושתייה חמה. 18 מיליון אנשים חיים על גדת המקונג בויאטנם, אלו מהם שראינו היו עניים ממש – מתגוררים בבתים מפח מטים ליפול או חיים חיים שלמים בחדר קטנטן על סירה. העוני כלכך ברור אך לצידו בולטים לא פחות פרחי הנוי הצבעוניים והערסלים שתלויים בבתיהם האפורים – מוכיח שוב שטבע האדם הוא לעשות הכי טוב שניתן ממה שיש. לאחר מכן עברנו לשוק הקרקעי הפעם ואפילו עצרנו לטובת השתתפות במשחק כדורגל מקומי. בקרנו מטע קקאו, פגשנו אישה בכפר שמכינה כבר למעלה מ 50 שנה דפי אורז לחתונות ומשפחה נוספת שמכינה נודלס מדפי אורז בהרמוניה מופלאה שבה לכל אחד יש תפקיד – יוצק, הופך, מייבש, חותך, שוקל ואורז. מדובר במשפחות בודדות שעדין עושות את המלאכות האלו ממש בידיהן. אני מאמינה שבעוד שנים לא רבות,המכונות יחליפו גם אותן.

30374-20180121172409933

30374-20180121172604995

30374-20180121172925854

30374-20180121172529573

יום שלישי – שוב השכמה מוקדמת (אנחנו מאתרים כבר את אחד האתגרים שיהיו לנו בחזרה הביתה) ונסיעה לכיוון Chau Doc שהוא גם היעד ממנו נשוט בספינה לקמבודיה. חולפים בדרך בכפרים שכוחי אל, שדות אורז ירוקים ועצומים שלא ראינו כמותם (90% מתוצרת האורז בויאטנם היא מהדלתה), עוצרים ביער ציפורים, מעין "אגמון החולה" ויאטנמי רק ללא כל המבקרים Bang Lang וגולת הכותרת – שייט בשמורת הטבע Rung Tram Tra Su – בין העצים, הנהרות והציפורים. שקט נפלא ויפה כל כך.

30374-20180121173240339

30374-20180121173315745

לסיכום, מאוד מהנה, מיוחד, הצלחנו לראות פנים אמיתיות יותר של ויאטנם והפכנו למומחים לענייני אורז.

שוב מוקדם בבוקר, נאספים ע״י טוקטוק אופניים לכיוון הספינה שעימה גם נעבור את הגבול בנעימים (וללא שוחד) ישירות לפנום פן בקמבודיה.

30374-20180121173418948

עוד נשוב לספר את הפרק האחרון בויאטנם בע״ה – בהו צ׳י מין.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה:
search previous next tag category expand menu location phone mail time cart zoom edit close