סאבאדי לאוס

נסיעה ברכבת המעולה מבנגקוק, הגעה ל Nongkhai, נסיעה קצרה בריקשה, ביקורת דרכונים בצד התאילנדי, נסיעה קצרה באוטובוס, מילוי טפסים ותשלום לויזה בדלפק אחד, המתנה וקבלת דרכונים בדלפק אחר וכניסה לעיר הבירה Vientiane. הרבה פחות מסובך ממה שזה נשמע, אפילו לא נדרשנו לתת שוחד לפקידים בדרך (מבינה שהיינו בני מזל).

30374-20171202143633165.jpg
אוטובוס במעבר הגבול

לאוס לא הייתה אהבה ממבט ראשון.

חיפשתי את המיוחד, השונה, האותנטי, למצוא מה מבדיל אותה משכנותיה במזרח. משהו שהוא קצת יותר עמוק מססמאות ממש פשוטות ל WiFi או מהמטבע המקומי הקיפ שאפשר לנו להסתובב עם מיליונים בכיסים (10,000 קיפ שווים 4 ש״ח) או מיונז בסלט.

בין כל הבגטים, האבובים והמוזיקה הרועשת, לא הבנתי איפה פה נמצאת לאוס? ככל שהמשכנו צפונה ונגלו אלינו חיי הכפר, השווקים, הנופים, הפשטות – חשתי שגם הלב שלי מתרחב. הילדים שאלו אותי מדי פעם (בהקנטה קלה) האם מצאתי אותה כבר (את לאוס). נראה לי שבסיכום אפשר להגיד שמצאתי חלק ממנה אבל אני בטוחה שיש עוד הרבה יותר לגלות.

למרות זאת ובסיכום של כלל חלקיה, לאוס עודנה בתולית וראשונית. ברור שהתיירות הגוברת תציף ותשנה אותה לתמיד – כדאי למהר.

30374-20171202143750837
הנחיות עשה ואל תעשה על הקיר בלואנג פראבנג

Vientiane

עיר הבירה ששוכנת ממש על הגבול עם תאילנד ועל גדת נהר המקונג. מראש תכננו לשהות בה לילה אחד (בניגוד להרגלנו, אנחנו מאוד אוהבים ערי בירה, גם את הלא פופולריות). הרושם שקבלנו במעט הזמן ששהינו בה הוא של עיר משמימה, שוק לילה נטול אופי וחום בלתי נסבל. שוטטנו ברחובות במרכז והלכנו גם לשער הניצחון הלאי שהוקם לאחר מלחמת העולם השנייה והושלם רק עם לאחר תרומות בטון של האמריקאים.

30374-20171202150549806

ב Vientiane הבחנו לראשונה גם בארומה הצרפתית של המדינה, זכר לאימפריה הצרפתית באזור – אחוזות ענק שמזדקרות לפתע בדרכים בין כל הצריפים המטים ליפול, רחובות רחבים בערים הגדולות (אפשר אפילו להגיד שדרות), בגטים שמוכרים בכל דוכן רחוב וכנראה גם בעובדה שרובם המוחלט של התושבים לא מדבר אנגלית בכלל (לזה יש סיבות נוספות).

המשכנו למחרת בצהריים בואן כמעט פרטי ל Vang Vieng. בדרכים ניתן להבחין שמרכז החיים בלאוס נמצא ממש לאורך הכבישים, אין כמעט עומק לכפרים ולכן מעניין ממש לבהות בחלונות במהלך הנסיעה.

Vang Vieng

הגענו ל Vang Vieng והרגשנו נעים – שוכן על נהר ה Song , שקיעה מדהימה קידמה את פנינו, הרבה מאוד מסעדות, דוכני אוכל ואנשים שמצויים בקצב איטי יותר. המקום חביב במיוחד על תיירים מדרום קוריאה שמגיעים בהמוניהם בעקבות סדרת ריאליטי הישרדות שצולמה שם בעבר.

30374-20171202144024540

Vang Vieng מלאה באטרקציות – שיט על הנהר עם אבוב כשלאורך הדרך עוצרים לשתות אלכוהול (במה שנקרא Tubing), קייקים, טיפוס הרים, לגונות, סדרת ״חברים״ שמנוגנת בלופ במסעדות (למה?) ובערב הרבה מסיבות (למרות עוצר הבילויים שנהוג במדינה החל מ 22:00) . לא הצלחתי להבין מה בין כל אלו לבין לאוס האותנטית, הפשוטה, הכפרית.

לאור החום הכבד ששרר ביום, התחלנו את הבוקר בלימודים במרפסת החדר (Domon Guest House ) שהיה ממש בסדר, כולל הפסקת עשר לשייקים ובאגטים. אחר הצהריים, כשכבר פחות חם, יוצאים לשוטט ברחובות הסמוכים, לשכשך בנהר ב Smile Beach ונסיעה עם קבוצת תאילנדים ללגונה מס׳ 2 – מדובר בבריכה עמוסה בתיירים וללא שום ייחוד.

30374-20171202144136728.jpg
ארוחת עשר

בעניין האבובים, התלבטנו האם לעשות בהרכב משפחתי. בסוף, לאור הזיכרון של הרפטינג ההוא, החלטנו שאסף ואני נעשה זאת בנפרד, ללא הילדים. עומר רצה מאוד להצטרף אך לא אפשרנו. היתרון בוויכוח שהתפתח היה שהבנתי שהיחידה שנותרה עם טראומה ממשית מהרפטינג היא אני וגם הייתה זו הזדמנות ללמד אותו את הביטוי ״מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין״. לאחר שניסיתי את האבוב הבנתי שמדובר ממש ב״צוננין״ אבל עומר כבר לא רצה להצטרף (בתמונה עומר באבוב קשור בחוף).

30374-20171202144308103

בעודי משייטת על הנהר לבדי בשקט המופתי מסביב (לא זוכרת שעתיים וחצי כל כך שקטות מאז תחילת הטיול) שמעתי ילדים דוברי עברית – די מהר הבנתי שזו משפחה שמטיילת כמונו (בתקופות ללא חופשים, לא נתקלים בילדים ישראליים אלא אם זה טיול ארוך) ועוד יותר מהר קבענו מפגש משפחות בערב. אני כל כך אוהבת את החיבורים המהירים הללו בין משפחות שמטיילות בעולם, ללא החומות שלעיתים אנחנו בונים בחיים הרגילים שלנו. היה ערב מקסים עם משפחת לוי.

30374-20171202144350009

לאחר 6 ימים המשכנו ל Luang Prabang.

Luang Prabang

הגענו מוקדם יחסית לעיר והלכנו לחפש מקום לינה. לאחר שוטטות ברחובות, מצאנו את B&B Guest House המקסים עם רצפת העץ הכבדה. לאחר ההתמקמות, נזכרתי בנפיחות והכאב הבלתי פוסק שיש לי ברגל. לאחר המלצה זריזה בקבוצת הווטס אפ, יצאתי לכיוון Phakan's Clinic. בדרך הארוכה שעשה נהג הטוקטוק לשם (לא היה לו מושג איפה זה), הצלחתי לראות קצת מהעיר המקסימה הזו, עשה חשק לעוד.

המרפאה הייתה נעימה למראה, כל הצוות מאוד אדיב. הייתי בטוחה שאקבל אנטיביוטיקה ואמשיך לדרכי. מבט חטוף ברגל והרופא קרא לי למטה ל״חדר הניתוחים״. הוא הושיב אותי על המיטה והסביר שמדובר בזיהום שנדרש לפתוח ולנקות מבפנים, כולל 2 זריקות הרדמה. הייתי ממש בלחץ וברגע מסוים זה גם מאוד כאב. ההתנהגות שלי ברגעים האלו לא הלמה את מאמצי ההסברה הישראליים (ממש צעקתי). כשסיימנו את כל התהליך ולאחר שהתנצלתי מעומק הלב, חשבתי לעצמי שאילו היה מדובר בילדים שלי, הייתי כנראה חוקרת היכן רכש הרופא את השכלתו הרפואית ומה היה ציון הגמר, האם וכיצד עושים סטריליזציה לכלים ועד בדיקת המרכיבים ומדינת הייצור של חומרי ההרדמה. מכיון שהיה מדובר ״רק״ בי, לא בדקתי קמצוץ מכל אלו. בדיעבד ולאחר שהגעתי לשם כמעט כל יום, אני יכולה להעיד שמדובר במרפאה ממש מקצועית וטובה, במיוחד מנהל המרפאה שמופיע בתמונה (שסירב אפילו לקבל תשלום עבור הטיפול האחרון, כי הפכנו ממש לחברים).

30374-20171202144451290

למחרת, אסף והילדים יצאו עם משפחת חפר – כהן. המקסימה שפגשנו שוב, למפלי Tad Sae כולל השתכשכות במים, שיט בסירה והאכלת פילים. אני נשארתי בחדר עד שלא יכולתי יותר ודידיתי לכיוון בית קפה סמוך לקרוא קצת. כמה ימים אחר כך, יצאנו גם למפלי Kuang Si Falls המתויירים והמסודרים יותר אך בעלי צבע טורקיז נדיר במיוחד. לצערי מזג האוויר לא אפשר השתכשכות בירוק – ירוק הזה. לשם הצטרף אלינו חבר מהארץ, משה, שנמצא גם הוא בטיול אחרי צבא ונפגשנו ברחוב במקרה.

30374-20171202144821149

ב Luang Prabang שווקים נפלאים. הידוע מכולם הוא שוק הלילה שמכיל את כל הטוב שיש למזרח להציע לקונים המערביים וגם שוק אוכל שנמצא בסמטה צרה ועמוס בריחות כבדים ובעשן. פחות מוכר ממנו הוא שוק הבוקר שפתוח ממש מוקדם עד הצהריים ובו כבר ראינו מרכולת קצת אחרת – קני סוכר למציצה, דגי ענק, עכברים על האש, עטלפים ועוד כאלו. למי שמורגל בשווקים במזרח, יבין די מהר שהחוויה בלאוס שונה – הם לא מנסים לשדל אותך, ההתמקחות מאוד לא מתאמצת, מכבדים בשקט אם החלטת לא לקנות שום דבר. פלא.

30374-20171202144638868

Luang Prabang ידועה בזכות טקס ה Alms שבמהלכו קבוצות נזירים ממלאים את הרחובות עם תיקי צד מיוחדים ואוספים אוכל מהנשים שממתינות להם בשורות מסודרות כדי להעניק מעט אורז ולזכות בברכה. כנראה שהפרסום הרב שיצא לטקס הזה דווקא שם, הרס כמעט לחלוטין את הציביון האותנטי שלו – ככל שמתקדמים ברחובות לכיוון הנהר, ניתן לראות כבר ב 6:00 בבוקר המוני תיירים עם מצלמות מנסים לתפוס זווית צילום טובה בין המון תיירים כמותם. רבים מהם ממתינים בעצמם להעניק לנזירים אוכל עטוף בשקית שנמכר ליד למרות שברור שהנזירים אוכלים רק את האורז או הפירות. היתרון הגדול בסיור בוקר הזה היה קפה Joma ושיחת בנות על החיים יחד עם צורית והבת שלה. שבוע אחר כך וממש במקרה, ראינו את הטקס הזה במלוא הדרו בכפר Muang Ngoi – שם ממש שווה להתעורר מוקדם ולצפות (ומשם גם התמונה).

30374-20171202144923212

ב Luang Prabang העברנו את ערב שבת בבית חב״ד החדש שנפתח רק לפני שנה ע״י הרב שלום והרבנית תמי – זוג מקסים, מלא בכוונות טובות שמסייע בכל דבר. תודה לכם על ערב נפלא, על השיחות העמוקות שניהלתם (גם עם הילדים) ועל כל הסיוע הנוסף שהענקתם.

המשכנו משם לאזור הכפרי יותר ל Nong Khiaw.

Nong Khiaw

העיירה היפה השוכנת לצד נהר Ou שמעליו גשר המחבר בין הצדדים, מוקפת בהרים גבוהים ובירוק שניבט אלינו מכל עבר ומזג אוויר קריר מאוד שקידם את פנינו. התמקמנו בגסט האוס Vongmany שהכיל ערסלים שפונים לנהר.

30374-20171202145106306

בדרך כלל כשכתוב במדריך שהכפר בנוי על רחוב אחד שכולל מסעדות וגסטהאוסים, זהו סימן ברור שהחיים עצמם, באמת, מצויים בשבילים הפנימיים. וכך גם פה. במרחק קצר מהרחוב התיירותי הצלחנו לפגוש את העיירה – את הילדים שהגיעו מכפרים סמוכים ל״עיר הגדולה״ לטובת לימוד בבית ספר וישנים כל השבוע במעונות צפופים ומשחקים בכל המשחקים שאנחנו כבר שכחנו מזמן או שמעולם לא הכרנו – גומי, כדור, ריצה אחר תרנגולות משוטטות ואפילו בנייה קבוצתית של גדר מבמבוק. את המאכלים שנמכרים למקומיים (למשל שיפוד עם רגלי תרנגולת כולל הציפורניים). את השיחות בין הנשים שיושבות ברחוב. את חגיגת החתונה שקולות המוזיקה שבקעו ממנה הדהדו למרחוק. לאוס באמת. נעים מאוד.

ביום עם ראות טובה, ניתן לראות מלמטה בקצה של אחד ההרים מעין סוכה מאוד רחוקה. מסתבר שזו נקודת התצפית בעיירה שאליה גם טיפסנו עם משפחת חפר. אומנם הטיפוס היה ממושך הרבה יותר מהשעה שאמרו לנו, אך הנוף שנגלה לעיננו למעלה היה ממש שווה את המאמץ.

30374-20171202145330962

בעיירה פגשנו משפחה מצרפת – זוג עם 3 בנות קטנות שיצאה לטיול של שנה במיני ואן גדול שבו הם גם ישנים. כשהחלפנו חוויות ותוכניות, הסתבר שהם צפויים לעבור קרקעית לאירן ולטייל שם כמה חודשים. ואני חשבתי לעצמי עד כמה זה פשוט כשהעולם כולו פתוח בפנייך.

בעיירה נהנינו לאכול במסעדות השונות. ארוחת ערב שתיזכר לטובה הייתה ב Q bar – כולל מנה צמחונית עשירה מאוד שמוגשת עם עלי כרוב ובננה שלא הצלחנו לשחזר מאז.

לאחר כמה ימים ולאחר שהצלחנו להסביר שנשמח לחגורות הצלה, עלינו על סירת העץ המקומית ל Muang Ngoi  שאליה ניתן להגיע רק דרך הנהר (הדרך הקרקעית מאוד קשה) בשייט של שעה. בדרך מראות מרהיבים – ג'ונגל פראי, עדרי באפלו, עצי פרי הדר, סירות נוספות ושקט (מלבד זמזום המנוע והילדים שלנו משלב איבוד הסבלנות).

Muang Ngoi

כשמגיעים עם הסירה לכפר הקסום, מיד ניכר שלמרות המסעדות ובעלי הגסטהאוסים שמקדמים את פנינו, הזמן כאן עצר מלכת.

הדרכים לא סלולות, כמעט ללא רכבים או קטנועים, המוני ילדים משחקים ללא שום דאגה ברחובות במשחקי רחוב לא מוכרים, צהלות תינוקות וצחוק מתגלגל, המרחב המשפחתי גם הוא לעיני כל ברחוב – הבישול והארוחות המשפחתיות. כאן אפשרנו, לראשונה, לילדים שלנו מעט חופש להלך בכפר לבדם.

30374-20171202145514978

ממש כשהגענו התוודענו לטקס הלווייה של אדם ״ממש זקן״ (בהמשך הסתבר שהוא היה בן 71 בסך הכל) – נשיאת גופתו בארון מקושט על גבי 3 סירות מחוברות לשריפה בנהר, תפילות נזירים, ארוחה ומשתה בבית המשפחה וקישוט בכסף מעין ארון נוסף בכדי "לקנות״ את מקומו בעולם הבא. כל כך שונה מהמוכר לנו.

30374-20171202145915618.jpg
אלף שימושים לעצי הבננה

באחד הבקרים רצינו ללכת לבקר באחד הכפרים הסמוכים. אז הסתבר לנו שהילדים שלנו די מאסו בכך. הם חוו מספיק כפרים אותנטיים, מה כבר יכול להיות שונה? גיבשנו איזושהי פשרה שכללה אישור ליום מסכים כפיצוי ויצאנו לכיוון הכפר Banna – אחד משלושה כפרים המצויים במרחק שעתיים הליכה.

בדרך לכפר פגשנו את טוני – בחור אוסטרלי שמוצאו מסינגפור. בעשרים דקות הוא פרס בפניי את תפיסת עולמו על משמעות החיים, גידול ילדים, טיול בעולם, חינוך, צבירת חוויות – אלו היו אוסף משפטים שכבר שמעתי מתישהו בעבר אך הוא הצליח ללקט את כולם למישנה אחת רצופה ומאוד אמינה. תודה טוני.

הגעה לכפר Banna שאינו נמצא בדרך לשום מקום ואינו חלק מאיזה טראק עם שם נחשק ולכן אינו עמוס בתיירים – הזכיר לנו את מה שראינו כבר בטיול בשפות אחרות – עוני ודלות, נשים וגברים שעמלים במלאכות פשוטות כמו אריגת צעיפים והכנת קופסאות מעצי במבוק, נשים מבוגרות נושאות על גבן הרבה מעבר לכוחן. בשלב מסויים התיישבנו עם כפרי מבוגר וחביב שחתך במיוחד עבורנו את הקוקוס הכי טעים שאכלנו בטיול.

30374-20171202150813243

מחר בבוקר המשכנו בשיט ארוך בסירת העץ לכיוון Muang khua – היעד האחרון שלנו בלאוס.

מכאן נתחיל במסע הארוך לכיוון סאפה בויאטנם – 14 שנים בערך מאז בקרתי שם לראשונה.

געגועים

בלאוס התרחש משבר הגעגועים הכי מורכב, במיוחד ליואב. אולי זה קשור לחושך המוחלט בכפרים שמעצים את התחושות שקיימות ממילא, אולי זה קשור לזמן הרב שחלף (כבר למעלה מחמישה חודשים), אולי זה עניינים שבלב שלא תמיד יש להם הסבר הגיוני. הרגשתי שהגעגוע ממש כואב לו. פיזית. געגוע למשפחה שלו בארץ (במיוחד לסבים והסבתות), לחברים, למצעים של המיטה, לארוחת שבת.

באותו הלילה (ב 1:30 בלילה שעון לאוס) הייתי שותפה וירטואלית on line בערב מרגש מאוד של חברת נפש מהארץ, הייתי קרובה לכולן אבל כל כך רחוקה.

חיבקתי את יואב כל הלילה. אמרתי לו (וגם לי) שאני שמחה בשבילו שיש לו למה להתגעגע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה:
search previous next tag category expand menu location phone mail time cart zoom edit close